החלטה בתיק עמ"מ 32/02

באלו צעדים, אם בכלל, רשאי המפקד הצבאי לנקוט ביחס למי שהוכח להנחת דעתו כי הנו מסכן את בטחון האזור בהתהלכו חופשי, אם בה בעת ישנו בסיס אפשרי לחקירתו על עבירות שביצע בעבר, אלא שבשל מגבלות זמניות הנובעות מסדרי עדיפויות ומנסיבות שהזמן גרמן, לא ניתן להתפנות לחקירתו? היש להורות על שחרורו בהעדר אפשרות חוקית למעצרו, או שמא ניתן לעצרו במעצר לצרכי חקירה, ולשוב ולהאריך את מעצרו, פעם ועוד פעם, עד אשר תתאפשר חקירתו? ואם הליך זה איננו אפשרי, כלום  ניתן לנקוט בדרך של מעצר מנהלי?

לאחרונה נדרש בימ"ש זה לשאלה זו, עת נדון ערר שהוגש על החלטת ביהמ"ש הצבאי שומרון, אשר היה בדעה כי ניתן, לעת הזאת, להאריך מעצרו של אדם ב-30 יום לצרכי חקירה, הגם שבשל העומס הרב המוטל על גורמי החקירה הובהר כי לא יעלה בידם של אלה להתחיל בחקירת המשיבים במהלך תקופה זו ("מעצר המתנה"). באותו עניין (ע"מ איו"ש 167/01+168/01), משנמצאה הדרך להעברת המשיבים לחקירה כבר בעת הדיון בערר, נמנעתי מלהכריע בשאלה העקרונית בדבר ההליכים החוקיים והראויים במקרים שכאלה. דומה, כי הגיעה שעתה של ההכרעה בסוגייה זו, אשר מטבע הדברים עשויה היא להשליך על עניינם של עצורים רבים מסוגו של המשיב שבפני.

עיקרי העובדות

ביום 13.2.02 חתם המפקד הצבאי לאזור יהודה והשומרון על צו מעצר מנהלי נגד המשיב, אנס מחמד חדר, תושב טול-כרם כבן 18, המורה על מעצרו לתקופה של 6 חודשים. ביסוד צו זה, כך עולה מן האמור בו, הסכנה אשר מהווה המשיב לביטחון האזור.

כמתחייב, הובא המשיב בפני שופט משפטאי ביום 18.2.02, וביום 25.3.02 החליט השופט (כב' המשנה לנשיא ביהמ"ש הצבאי שומרון, רס"ן עמית פרייז) על קיצור הצו, כך שהמשיב ישוחרר ביום 2.4.02 - זולת אם יועבר עד אז למסלול של חקירה.

מעיון בהחלטת השופט קמא, עולה כי לא נמצא טעם מספיק לאי-חקירת המשיב בגין העבירות בהן נחשד, ומשלא ניתן לנקוט בהליך של מעצר מנהלי מקום בו קיימת חלופה ראויה יותר, ובענייננו חקירה פלילית רגילה, דינו של צו המעצר המנהלי להתבטל. חרף זאת, ועל מנת לאפשר לגורמי הביטחון להיערך להעברת המשיב לחקירה, דחה השופט הנכבד את מועד פקיעת צו המעצר המנהלי בשבוע ימים.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.